בוריס ג'ייקובי - יוצר המנוע החשמלי, מכונת אלקטרופורמציה וטלגרף שמדפיסה אותיות

בשנת 1823 הגיח אדריכל צעיר מקירות אוניברסיטת גטינגן המפורסמת (גרמניה), שנועדה להתפרסם בתחום מקצועי אחר לגמרי ובמדינה אחרת לגמרי. שם משפחתו היה יעקובי, ומאז 1835, כשהוזמן לתפקיד פרופסור לאדריכלות באוניברסיטת דורפט (כיום טרטו), החל לקרוא לו באופן הרוסי - בוריס סמנוביץ '.

בוריס ג'ייקובי (מוריץ הרמן יעקובי)נולד ב -21 בספטמבר 1801 בפוטסדאם. אחיו הצעיר קרל גוסטב ג'ייקובי הפך למתמטיקאי מפורסם.

יכול להיות שג'ייקובי היה עובד בתחום האדריכלות, אלמלא התשוקה הפנטסטית למחקר פיזי. בהתחלה הוא נסחף משיפור מנועי המים, ואז, כמו מגנט, חשמל החל למשוך אותו. ובשנת 1834 שמעה אירופה על "מכונה מגנטית" חדשה.

עקרון פעולתו - וזה היה מנוע חשמלי - התבסס על משיכה של קטבים מגנטיים מנוגדים ודוחים בעלי אותו שם. המנוע החשמלי מסתובב ללא עצירה, והמרכיבים העיקריים שלו - אלקטרומגנט מסתובב וקולט (מכשיר מיוחד להעברת הזרם בפיתול) - הם עדיין חלק מכל מכונות חשמליות DC.

בנובמבר 1834 שלח ג'ייקובי דיווח על מנועו לאקדמיה למדעים בפריז, ובקיץ 1835 פרסם תזכיר מדעי מפורט. מאוחר יותר, עבור עבודה זו, הוא זכה בתואר דוקטור כבוד בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת קניגסברג.

ההמצאה של ג'ייקובי עוררה עניין רב בחוגים המדעיים של סנט פטרסבורג, ועד מהרה הופיע בוריס סמנוביץ 'עצמו בפני תארי האקדמיה למדעים במוסקבה. יתר על כן, הוצע לו סיוע מהפיזיקאי הרוסי ומהנדס החשמל, יליד ארצות גרמניה, אמילי כריסטיאנוביץ '.

PF Kruzenshtern, הנוסע הרוסי הראשון בעולם, הפך ל"נותן החסות ", בשפה של היום. עם הגשתו, ג'ייקובי, ביחד עם לנץ, ייצר שתי מכונות שבכלל לא היו חלשות באותה תקופה - שני מנועים חשמליים.

אחד מהם בהספק של 220 וואט אמור היה לסובב את גלגלי החתירה על סירה עם צוות של 14 איש, יתר על כן, להזיז אותה כנגד זרם נבה במשך מספר שעות. מהירות הסירה הייתה 2.5 קמ"ש.

אז ב- 13 בספטמבר 1838 הופיעה הספינה החשמלית הראשונה בעולם על נבה.

בשנת 1839, הוא הצליח להגדיל את הספק המנוע שלו ל- 1 קילוואט, ולאחר מכן על סירה הגיע למהירות של עד 4 קמ"ש.

מנוע חשמלי ג'ייקובי 1834. התיאור היחיד של המנוע הוא תחריט פלדה משנת 1835. המנוע המקורי כבר אינו קיים, אך עותק שלו נמצא במוזיאון הפוליטכני במוסקבה.

אחר כך הלך ג'ייקובי, יד ביד עם לנץ, בנתיב יצירת התחבורה העירונית הנוכחית. נכון, אז זו הייתה רק סוג של עגלה עם מנוע חשמלי, מצוידת בסוללה נטענת.

הנוסע נאלץ להרגיש שם לא בנוח: לא היה הרבה מקום. בנוסף, סוללות נכשלו לעתים קרובות: אלקטרודת האבץ הייתה יקרה פי עשרה ממנוע הקיטור הידוע.

פעם אזרח חדש של האימפריה הרוסית, בוריס יאקובי, גילה ששכבת הנחושת שהופקדה על האלקטרודה נקלפת בקלות.יתר על כן, כל המשיכות, השריטות הקטנות ביותר זהות לחלוטין.

המדען, המסכן את המוניטין של זיוף, במקום אלקטרודה החליט לתלות אגורה מנחושת וראה שכל הפרטים הכי קטנים משוחזרים אחד לאחד. אז זה נולד סוג אלקטרוטי.

באותן שנים, רוסיה, כמו עכשיו, לא נרתעה מהנפקת שטרות נייר, אבל עם כל אומנות החריטות, הכסף שונה ... החשמלית של ג'ייקובי שמה לזה סוף.

אבל המדען לא שם לזה סוף. בואו נסתכל מסביב: הכבל התת קרקעי עטוף העופרת, המוכר כל כך לעינינו, הוא הכשרון של יעקובי. הידוע לנו "הארקה" של מכשירים ומכשירי חשמל הוא גם פרי יצירתו.

למכשיר הטלגרף נוצר על ידי סמואל מורס, הוסיף בוריס ג'ייקובי "מקליט" - אב הטיפוס של הטלטיפ. בוריס סמנוביץ 'השקיע גם את תרומתו בהגנה, ויצר מוקשים עם נתיך חשמלי (מוקשים עם מפוצצים גלווניים או אינדוקטיביים)והניח את הבסיס להקמת צוותי ציפוי חשמלחַבְּלָן חייליםהצבא הקיסרי הרוסי. משנת 1850 התנסה גם במנורות קשת. הוא היה גם "האב" של אמות המידה והמשקל.

בוריס ג'ייקובי נפטר ב- 10 במרץ 1874 בסנט פטרבורג. כפי שקורה לעתים קרובות, המדען לא הצליח להשיג את העושר המיוחד. אם כי האם החזה על קברו, שנעשה בעזרת ציפוי, לא יכול להיחשב ככזה?